יום ראשון, 1 ביוני 2008

הארות והערות

הרעיון העומד מאחורי הקורס הוא רעיון חשוב בעיני, והמתכונת הבין-מכללתית תורמת מאד ללומדים לא רק בפן הבין תרבותי, אלא גם בשפע מקורות הידע (המרצים) שעמדו לרשותינו .
הקורס אומנם אפשר לי מגע בין תרבותי, אך אף כי עבודותינו נוצרו בצוותא, אני חוששת כי מגע "אמיתי", מגע משמעותי, לא נוצר. יתכן כי הגורם לכך טמון בעובדה כי גם במפגש היחיד פנים אל פנים שהתקיים, לא ממש נפגשנו כולנו יחד (לי, לדוגמא, התאפשר להכיר רק אחת מבנות קבוצתי). אולי כדאי היה לקיים מספר מפגשים פא"פ, או לשלוח אותנו למקומות הכינוס עפ"י קבוצות העבודה?
בשנים הבאות, לדעתי, יש לבצע חלוקה לקבוצות עפ"י מספר יחידות הלימוד של הסטודנטים, או לחשוף בפני כולם כבר בשלב הראשוני מי פטור מאילו מטלות, כדי שיהיה קל יותר להתארגן בתוך הקבוצות.


ולסיכום...
אני מסיימת בהרגשה שהקורס מאד תרם לי. נהניתי מהמשימות, והכלים שרכשתי יהיו לי לעזר רב בעבודתי. אהבתי לעיין בעבודות הקבוצות השונות, להתרשם ולרכוש רעיונות.
אני רוצה להודות לחברותי לקבוצה על העבודה המשותפת, ולמרצים על כל שהעניקו לנו.
במיוחד אבקש להודות לצביה לוטן על התמיכה ברגעים הקשים, ולמירי שינפלד על העזרה והאוזן הקשבת.

עבודה בצוות /עבודה שיתופית

במהלך הקורס נדרשנו לעבודת צוות במרבית המטלות, כאשר גם במטלות האישיות נדרשנו לתכנון משותף. העבודה המשותפת תרמה בהפריה ההדדית ובחשיבה המסתעפת. היה כיף ליצור כשהרגשתי שיש שיתוף.
אך גם בעניין זה, רבים היתרונות- וקיימים החסרונות.
כאשר בוחרים 'נושא' ולא 'חברי צוות', כאשר לא נוצר בין חברי הקבוצה מגע "אמיתי", מגע משמעותי, יש גם חסרונות. לא לכולם אותו מוסר עבודה ואחריות זהה ללמידה. יתכן שהדבר נובע מההבדלים בינינו במס' היחידות בקורס. יתכן שזה תלוי באישיות.
בסופו של דבר נוצר מצב שהיו חברות צוות שטרחו פחות על המשימות, אם בכלל. מחוסר רצון שהדבר יפגע בציון האישי, חלקנו מצאו עצמן עושות יותר מאחרות, ולא פעם נותרתי עם תחושה אישית של "שוטרת" שתפקידה להאיץ ולהתרות באחרות- משימה לא קלה כאשר הקשר בינינו מבוסס על הרשת...
כמחנכת אני מרבה להטיל משימות קבוצתיות. אני אוהבת את ההפריה ההדדית והמשיכה קדימה של פרטים בקבוצה את חבריהם, אך משתדלת שהדבר לא יביא לפגיעה בהם.

קורס בין מכללתי בסביבה רב תרבותית

מאחורי בחירתי בקורס זה עמדה אהבתי ומשיכתי ללימודי המחשב מחד- ורצוני להכיר אנשים מתרבויות השונות משלי מאידך. ואמנם, במסגרת קבוצת הלמידה שלי זכיתי לעבוד עם בנות מזרמים שונים (יהודיות, מוסלמיות, דתיות וחילוניות), להכיר וללמוד ולו במעט טקסים וחגים מנקודות מבט שונות.
זכיתי לכך, אך נותרתי גם עם הרגשת פספוס.
סביבה רב תרבותית דורשת מידות מסוימות של פתיחות, איפוק ורגישות.
יחד עם זאת אלו לא מונעים, ואסור שימנעו, מקום לדיון ושיח על השונה והמבדיל. לצערי, באחת מהמשימות חשתי שכך קרה בצוות שלי. כאשר היינו בשלב תכנון משימת החקרשת נפתח פתח לקיום דיון סביב נושא תרבותי-לאומי, אך במקום לעשות זאת בחרנו (במודע או שלא)להימנע מכך, וברחנו לכיוון של נושא מורחב יותר, שלא עורר שום שיח שכזה.
יתכן גם שתכנון שונה של הקורס, אולי ע"י חלוקה שונה של נושאי הקבוצות, או מטלות אחרות, היו מאפשרים שיח ודיון בין ובתוך הצוותים על ההבדלים התרבותיים ביננו, כמו גם על המשותף והשווה, והכרות מעמיקה יותר.